ברסלב יישוב הדעת

פרשת כי תבוא | להיות שמח בחלקו

פרשת השבוע כי תבוא. מידת ההסתפקות היא מידה יקרה, כי זהו רצון ה' ובכך האדם חי חיים טובים, ששמח ומסתפק במה שהשם יתברך משפיע לו, ומסתכל ומתייחס תמיד על חצי כוס המלאה. ויש להאריך הרבה מאד… ומאידך אלו שאינם מסתפקים – חיים תמיד בצער וחסר, וכל מה שיש לשכינו ולקרובו וכו' – חסר לו, אם כן לעולם לא יצליח למלאות החסר המדומה הלזה. ותמיד רוטן ומתלונן ומתאונן. וסובל מאד מאד בחינם. אשרי מי ששמח בחלקו. ועובד את ה' בשמחה.

פרשת כי תבוא | מידת ההסתפקות

בס"ד, ירושלים עיה"ק תו"ת בב"א, יום ו' עש"ק לסדר פרשת כי תבוא

לכבוד… אחדשה"ט! בעזרת השי"ת אכתוב לך משהו הקשור על פרשת השבוע.

וזהו (דברים כו – יא) "והיה כי תבוא" וכו', ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך.

אכן זהו רצון ה' ובכך האדם חי חיים טובים, ששמח ומסתפק במה שה' משפיע לו, ומסתכל ומתייחס תמיד על חצי כוס המלאה.

וכמובא בדברי רבינו ז"ל מברסלב על התם (שבסיפורי מעשיות מעשה ט, מחכם ותם)

שמנהגו היה שהיה תמיד בשמחה גדולה מאד והיה רק מלא שמחה תמיד.. והיה אומר לאשתו 'אשתי תן לי לאכול'! והייתה נותנת לו חתיכת לחם, ואכל.

אח"כ היה אומר לה "תן לי הרוטב עם קטניות"! והיתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל,

והיה משבח ואומר כמה יפה וטוב מאד הרוטב הזה וכו'.

וכן היה מצוה אשתי תן לי לשתות! ונתנה לו מים.. תן לי יין וכיוצ"ב. ונתנה לו מים, והיה מתענג ומשבח אותו משקה – כאילו הוא שותה אותה ממש.

וכן במלבושים, עיי"ש ותראה כי מידת ההסתפקות (עם קצת דמיון מודרך חיובי) מתוך שמחה הוא מתכון כביר לחיים טובים אמיתיים.

וזה בחי' משחז"ל (אבות פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה. ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך – בעוה"ז, וטוב לך בעוה"ב.

ואמר מוהרנ"ת ז"ל (שיחות הר"ן סי' שח) שמקשין ההמון עַם איך שייך אשריך בעוה"ז, מאחר שצריך לסבול עמל כזה לאכול פת במלח וכו'?

ומסביר שמי שזכה לינוק מדעת רבינו ז"ל מברסלב מבואר הכל כפשוטו,

כי כל העשירים והגבירים הגדולים מודים שהעוה"ז מלא יגונות ויסורים, כי דאגותיהם ויסוריהם רבות מאד מאד בכל פעם ובכל יום ובכל שעה, כי כל מה שמקווה לטוב ולנחת – לא עוזר ובא להיפך, ואפי' הטוב מעורב עם דאגות ויגונות,

ע"כ אין חכמה ואין תבונה ואין עצה (משלי כא – ל) לחיות בנחת, כי אם כשמתרצה באמת להסתפק בתכלית המיעוט – אז דייקא יש לו גם עוה"ז.

עיי"ש באריכות עצומה ונפלאה, וכל דבריו מתוקים מדבש.

וכן איתא בהנהגות רבי דוד לידא (אות ס) סבלנות והסתפקות – הם שני כתרים טובים לעוה"ז ולעוה"ב. וכן איתא בהנהגות רבי מיכל מזלאטשוב (אות ס) שהסתפקות הוא מידת אבן יקרה, שמסתפק בממון כל מה שיכול למעט, וימעט הנאותיו כל מה שיכול, כי אין בא אל הקדושה אלא מה שאוכל כדי חייו, והמיותר – אל החיצונים.

וכך כתב רבי יוסף זונדל מסלנט, שסייג כלל התורה והמצוות ועול התורה בתמידות הוא ההסתפקות, להסתפק ולשמוח בחלקו באהבה עד פת במלח ומים במשורה, ובכסות ובדירה, לא לפי הנהוג.

וכן הקדמון בעל ספר מעלות המידות כתב פרק שלם על חשיבות מידת ההסתפקות (פכ"א) וכתב בני בחרו במידת ההסתפקות שע"י קונה חיי עוה"ז וחיי עוה"ב, ומוצא קורת רוח ומנוחה בעוה"ז ואינו בא לידי חולי מעיים וכאב לב.

ואיזהו מסתפק? זה השמח בחלקו שחננו המקום.

ואמרו חז"ל (פסחים קיד.) אֶכול בָּצָל ושב  בַצֵל, ואל תאכל אווזים ותרנגולים ולבך רדוף עליך. מתלי במערבא דאכיל אליתא – טשי בעליתא, דאכיל קקולי – אקקלי מתא יתיב (פ' האוכל אליה-יתחבא בעליה מפני הנושים, והאוכל ירק – על מרומי העיר ישב (בפרהסיא , בלי שום פחד מאף אחד, כי אין לו בעלי חובות).

בני, בואו וראו כמה טובה מידת ההסתפקות שכל מי שמרגיל את עצמו במידת ההסתפקות – זוכה להיות ביתו מלא כל טוב כמ"ש (משלי ט-א) חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, (שם ב) טבחה טבחה, מסכה יינה, אף ערכה שולחנה, אימתי ביתו של אדם בנוי? בזמן שנוהג במידת ההסתפקות עיי"ש ביאור פסוק הנ"ל לפ"ז.

ויש להאריך הרבה מאד.

ומאידך אלו שאינם מסתפקים – חיים תמיד בצער וחסר, וכל מה שיש לשכינו ולקרובו וכו' – חסר לו, א"כ לעולם לא יצליח למלאות החסר המדומה הלזה.

ותמיד רוטן ומתלונן ומתאונן. וסובל מאד מאד בחינם.

אשרי מי ששמח בחלקו. ועובד את ה' בשמחה.

 

בברכת התורה וכל טוב סלע

ראש ישיבת ברסלב

הרב הצדיק שמעון יוסף הכהן שליט"א

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *