פרשת ויקרא

פרשת ויקרא | רק תנו לי את לבכם

עלון שבועי ברסלב – להורדה והדפסה >> פרשת ויקרא

לב | לבבות - רק תנולי את ליבכם והוליך אתכם בדרך חדשה
לב | לבבות

(ויקרא א-ב,ג) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'.. יקריב אותו לרצונו לפני ה' ".

כי זה כלל גדול בתורה, וכלל גדול בחיים, שכל מה שאנחנו עושים ובפרט בעסק המצוות – צריך להעשות בכוונה "לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו". ודדא קני מה חסר, ודדא חסר מה קני.

כי איזה פנים יש, כשאדם קם בבוקר והולך בלי חשק לבית הכנסת ומתפלל את תפילתו בלי חשק וממילא בלי כוונה,

ואיזה פנים יש לברכה שהוא מברך (הן ברכות הנהנין הן ברכות המצוות) בלי כוונה כלל, או אפילו רק למחצה ולשליש.

ואיזה פנים יש להנחת תפילין כמניח קופסאות שחורות כמו כולם, רק מפני ההרגל והמסורת.

ואיך מרגיש אורח שמקבלים אותו בלי רצון ומחכים בקוצר רוח שילך, ומתייחסים אליו בזילזול.

איזה פנים יש למצוה שעולה כסף והאדם רוטן כל הזמן על כך, כגון אתרוג ולולב וכו', מַצות, והוצאות החג, והוצאות על הכשר מהודר.

וכן כל פעם שנותן צדקה – מרגיש צער ודקירה בלב.

וכן כשצריך לעשות חסד, ולעזור לחבר או לשכן או לקרוב, ועושה בפועל, אבל בלי רצון לגמול חסד עם יהודי כרצון ה'.

והוא הדין כשצריך לעזור בבית לאשתו, או לעשות חסד, או לספק חובתו כלפי בניו ובנותיו ומשפחתו,

והוא מחפש כל דרך ותירוץ להתחמק מכך, ואפילו כשעושה – עושה כמי שכפאו שד.

וכן במצוות כיבוד אב ואם, וכמ"ש חז"ל (קדושין לא.) יש מאכיל לאביו פסיוני (פרש"י עוף חשוב ושמן, מין שליו שירד במדבר) (ומעשה זה) טורדו מן העולם (ופרש"י שנענש עליו, שמראה לו צרות עין על סעודתו)

ויש מטחינו בריחיים (פרש"י שהיא מלאכה קשה) ומביאו לעולם הבא (פרש"י שמכבדו בדברו דברים טובים ונחומים, והמלאכה מטיל עליו בלשון רכה, מראה לו צורך השעה, שאינם יכולים להתפרנס אלא ביגיעה זו.)

ובגמרא ירושלמית גרס מעשה בשניהם.

מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני, פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל אלה? אמר לו סבא, מה אכפת לך טחון ואכול, כלומר לְעוס ואכול. הראהו שקשה לו. ושוב מעשה עיי"ש.

וכיוצא בזה אמרו חז"ל (ב"ב ט:) כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדיבורים רכים מתברך באחד עשרה ברכות. דזה נתן לו ממונו, וזה נתן לו לבו.

וזה בחי' "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'.. יקריב אותו לרצונו לפני ה' " (פרשת ויקרא)

ויש לבאר דהאי "לרצון" קאי הן לאדם המקריב, שיקריב בחפץ לב, ולא כמוכרח, או כי מוכרח בלבד.

וקאי גם על השי"ת, וכמ"ש רב סעדיה גאון "לרצונו" – אשר ירצה עליו לפני ה' (מילת 'לרצון' כמו (בראשית לג-י) כראות פני אלקים ותרצני, וכמו (מלאכי א-ח) הירצך או הישא פניך. דהיינו לעשות רצון ונחת רוח לפניו יתברך.

וזה בחי' מ"ש חז"ל (סנהדרין קו:) רחמנא לבא בעי.

וכביכול ה' מבקש מאתנו "תנו לי לבכם", כי העיקר שהשי"ת רוצה מאתנו זה לב טהור, דהיינו רצונות וכיסופים לעבדו יתברך ולעשות רצונו בשלימות.

ומבואר בדברי רבינו הקדוש ז"ל מברסלב (שיחות הר"ן סי' כא) שהעיקר הוא הרצון, והכיסופין, שיהיה כוסף אליו יתברך, ובתוך כך מתפללים ולומדים ועושים מצוות.

ומבואר בלקוטי מוהר"ן (קמא סי' לא) שע"י כיסופים טובים להשי"ת הוא מצייר אותיות התורה לטוב, ונעשית לו סם החיים, ומביא טוב לעולם,

וכן להיפך ע"י כיסופים רעים ח"ו הוא מצייר אותיות התורה להיפך ונעשית בו סם המוות, בחי' (הושע יד-י) ופושעים יכשלו בם, ומביא רעות לעולם ח"ו.

ועיי"ש מגודל יקרת הכיסופים וההשתוקקות לדבר שבקדושה, והתיקונים הנפלאים הנעשים על ידם.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב מאיר

שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תרומות / מעשרות יתקבלו בברכה

וכן ניתן למסור קמחא דפסחא – לתלמידי חכמים, ולמשפחות נזקקות

050-4161022 או בדף התרומות

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *