מדרש רבה,ספרים

פרשת וילך | מדרש רבה

פרשת וילך | מדרש רבה

א.

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ" הלכה אדם מישראל שמתו מוטל לפניו מהו שיהא מותר לו להתפלל. כך שנו חכמים מי שמתו מוטל לפניו פטור מק"ש ומן התפלה ולמה למדונו רבותינו כן כיון שרואה צרתו לפניו דעתו מובלגת אבל משנקבר כל שבעת ימי האבל הוא זקוק לכל דבר של מצוה.
ומנין אתה למד לאבל שבעת ימים א"ר אבא בר אבינא שכן מצינו ביוסף (בראשית נ, י): "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" והשבת עולה מן המנין.
א"ר יוסי בר זבידא בשם ריש לקיש יש לך ללמוד ממקום אחר מנין שנאמר (עמוס ח, י): "והפכתי חגיכם לאבל" מה ימי החג ז' אף ימי האבל ז'.
אמרו רבותינו

מעשה היה בימי ר"ש בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם אביו של תינוק והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים אמר להן מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני היו סועדין עד חצי הלילה. ר"ש בן חלפתא שהיה בטוח על כחו יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו. מצא שם מלאך המות בדרך וראה אותו משונה א"ל מי אתה א"ל שלוחו של מקום א"ל ומפני מה אתה משונה א"ל אני משיחתן של בריות שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום. אמר לו הראה לי את פרקי אמר לו לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט פעמים שהקב"ה חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים שנאמר (משלי י, כז): "יראת ה' תוסיף ימים".

רבנן אמרי קשה לפני הקב"ה לגזור מיתה על הצדיקים מנין שנאמר (תהלים קטז, טו): "יקר בעיני ה' המותה לחסידיו" תדע לך כך היה צ"ל למשה הנה אתה מת ולא אמר כך אלא הניח אותו ותלה המיתה בימים מניין ממה שקרינו בענין "הן קרבו ימיך למות":

ב.

זש"ה (קהלת ט, יא): "שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ וגו'".
ומהו "כי לא לקלים המרוץ" א"ר תנחומא המקרא הזה מדבר במשה כיצד אתמול היה עולה לרקיע כנשר עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול שנאמר (דברים ג, כז): "כי לא תעבור את הירדן הזה".
"ולא לגבורים המלחמה" אתמול היו מלאכים מרתתין לפניו ועכשיו הוא אומר (שם ט, יט) "כי יגורתי מפני האף והחמה".
"וגם לא לחכמים לחם" אתמול (משלי כא, כב): "עיר גבורים עלה חכם ויורד עוז מבטחה" מן השמים ועכשיו ניטלה ממנו ונתנה ליהושע בן נון.
"וגם לא לנבונים עושר" אתמול היה מסיח כעשיר (שמות לב, יב): "שוב מחרון אפך" (במדבר יד, יט): "סלח נא לעון העם הזה" ועכשיו הוא מסיח כרש (דברים ג, כג): "ואתחנן" עשה עמי חנם.

"וגם לא ליודעים חן" אתמול היה יודע היאך לרצות את בוראו "קומה ה'" "שובה ה'" ועכשיו משנתחנן כל שבעת הימים לסוף אמר לו הקב"ה "הן קרבו ימיך":

ג.

זש"ה (קהלת ח, ח): "אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ" רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אומר אין אדם שליט במלאך המות לכלות אותו ממנו. ואין רוח אלא מלאך שנאמר (תהלים קד, ד): "עושה מלאכיו רוחות". רבי נחמיה אומר אין אדם שליט ברוח בגליות לכלותם מן העולם ואין רוח אלא גליות שנאמר (דניאל ז, ב): "וארו ארבע רוח שמיא".
ד"א ר"א בן יעקב אומר אין אדם שליט בנפשו לכלות אותה למה שבללה הקב"ה בכל הגוף שאילו בללה הקב"ה באבר אחד כשהיה מגיע לאדם צרה היה חותך אותו אבר ומת לפיכך היא בכל הגוף כדי שלא יהא יכול לכלותה הוי אין אדם שליט ברוחו.

מהו "וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה" אין אדם יכול לומר בשעה שנוטה למות הריני משלח לעבדי תחתי. רבי שמעון בן חלפתא אומר אין אדם יכול לעשות כלי זיין ולהנצל ממלאך המות כענין שנאמר (דה"ב לב, ה): "ויעש שלח לרוב ומגינים".
מהו "וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת" אין אדם שליט לומר המתיני לי עד שאעשה חשבונותי ועד שאצוה לביתי ואח"כ אני בא.
ד"א מהו "ואין שלטון" אין מלאך המות אומר הואיל וזה מלך נוותר לו עוד יום אחד או שני ימים אין לפניו באותו היום משוא פנים. תדע לך שכל ימיו של דוד נקרא מלך שנאמר (מ"א א, א): "והמלך דוד זקן" כיון שהגיע למיתתו אין כתיב בו מלכות מניין שנאמר (שם ב, א) "ויקרבו ימי דוד למות".

"ולא ימלט רשע את בעליו" אין אדם יכול ליתן לפניו אנקליטין אין אדם יכול לומר לפניו אנקלומא הרי משה אחר כל אותו השבח שראה כיון שהגיע יום מיתתו לא היה יכול לעכב מיד אמר לו "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ למות":

ד.

ד"א א"ל משה רבש"ע אחר כל אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת א"ל הקב"ה משה (תהלים פט, מט): "מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה מָוֶת". מהו מִי גֶבֶר יחיה. א"ר תנחומא

  • "מִי גֶבֶר " כאברהם שירד לכבשן האש וניצל ואח"כ (בראשית כה, ח): "ויגוע וימת אברהם".
  • "מִי גֶבֶר " כיצחק שפשט צוארו על המזבח ואח"כ אמר (שם כז, ב) "הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי".
  • "מִי גֶבֶר " כיעקב שנתפגש עם המלאך ואח"כ (שם מז, כט) "ויקרבו ימי ישראל למות".
  • "מִי גֶבֶר" כמשה שדבר עם בוראו פנים בפנים ואח"כ "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ למות":

.

ה.

ד"א כל הבריות יורדין לקבר ועיניהם כהות אתה לא כהתה עיניך. כל הבריות מטפלים בכלים מעשה ב"ו ארון מטה ותכריכין אבל אתה בתכריכי מעשה שמים. ארון מעשה שמים. מטה מעשה שמים.

ד"א כל הבריות כשהן מתין מטפלין בהן קרוביהם ושכניהם אבל אתה אני ופמליא שלי מטפלין בך מנין שנאמר (דברים לד, ו): "ויקבר אותו בגיא":

ו.

ד"א "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ" למה נגזר עליו מיתה בזה לשון הן רבנן אמרי למה"ד לאחד שכיבד את המלך והביא לו דורון חרב חדה. אמר המלך התיזו את ראשו בה. א"ל אותו האיש אדוני המלך במה שכיבדתיך בה אתה מתיז את ראשי. כך אמר משה רבש"ע בהן קילסתיך שכן כתיב (דברים י, יד): "הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו'" ובהן אתה גוזר עלי מיתה. א"ל הקב"ה שכן רע רואה את הנכנסות ואינו רואה את היוצאות א"ל אי אתה זכור בשעה ששלחתיך לגאול אותן ממצרים ואמרת לי (שמות ד, א): "הן לא יאמינו לי" הוי "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ":

ז.

דבר אחר א"ר אבין מהו "הֵן" למה"ד למטרונה אחת שעשתה למלך פורפירה משובחת נטלה המלך והניחה הגיעו ימיה של המטרונה למות אמר המלך תיטול אותה פורפירה שכיבדה אותי כך אמר הקב"ה למשה קילסת אותי בהן ובהן אני גוזר עליך מיתה:

ח.

ד"א א"ר לוי למה הדבר דומה לאשה עוברה שנחבשה בבית האסורין ילדה שם בן גדל אותו הילד עבר המלך לפני בית האסורים התחיל אותו הילד לצווח אדוני המלך למה אני חבוש בבית האסורים א"ל המלך בחטייא של אמך את נתון כאן כך אמר משה רבש"ע ל"ו כריתות הן שאם יעבור אדם על אחד מהן חייב מיתה שמא עברתי על אחת מהן למה אתה גוזר עלי מיתה א"ל בחטייא של אדם הראשון אתה מת שהביא מיתה לעולם הן מהו הן בעון אותו שכתוב בו הן (בראשית ג, כב): "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ וְגוֹ'":

ט.

ד"א מהו "הֵן" א"ר סימא היום קובל לפני הקדוש ב"ה אמר רבש"ע איני זז ואיני שוקע ומשה קיים.
ד"א רבנן אמרי כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום מה עשה. א"ר ינאי כתב י"ג תורות י"ב לי"ב שבטים ואחת הניח בארון שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון. אמר משה מתוך שאני עסוק בתורה שכלה חיים היום שוקע והגזירה בטלה מה עשה הקב"ה רמז לשמש והיה עומד ומתקשה כנגדו אמר איני שוקע ומשה קיים בעולם לפיכך איוב מפרשה (איוב ל, כה): "אם לא בכיתי לקשה יום" שנתקשה היום כנגדו.
"הֵן" מהו "הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ" כאדם שאומר לחבירו פלוני קבל עליך לפני המלך.
"קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ" אמר לפניו רבש"ע יטול יהושע ארכי שלי ואהא חי אמר הקדוש ב"ה עשה לו כדרך שהוא עושה לך מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע נתיירא יהושע ואמר משה ר' בוא אצלי יצאו להלוך הלך משה לשמאלו של יהושע נכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר מה אמר לך הדיבור א"ל יהושע כשהיה הדיבור נגלה עליך יודע הייתי מה מדבר עמך. אותה שעה צעק משה ואמר מאה מיתות ולא קנאה אחת ושלמה מפרשה (שיר ח, ו): "כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה". אהבה שאהב משה ליהושע ומה שקינא משה ביהושע כיון שקיבל עליו למות התחיל הקדוש ברוך הוא מפייסו אמר ליה חייך בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן מנין שנאמר (ישעיה סג, יא): "ויזכור ימי עולם משה עמו":

 

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *