תפילה (2)

פרשת השבוע תרומה

נתינת הצדקה היא המרוממת אתכם! באמת? כן, כי כל מי שנותן הוא בעצם לקוח לעצמו זכויות וטובת לעולם הזה וכל שכן לחיי נצח ובמיוחד ללומדי תורה ועובדי השם שמרבים זכויות לעם ישראל ומתמסרים לעשות רצון השם ולגלות מלכותו יתברך בעולם – אז רוצים להרבות זכויות לעצמכם ולעם ישראל כנסו ותקראו…

פרשת השבוע תרומה | מעלת הצדקה

לכבוד… אחדשה"ט! בעזהי"ת אכתוב לך חידוש על פרשת השבוע תרומה.

וזהו בחי' "דבר אל בני ישראל, ויקחו לי תרומה" (שמות כה, ב).

"ויתנו לי תרומה" הוה ליה למימר?

אלא לרמז כל מי שנותן לשם ה', לשם מצוה, בעצם לוקח, כי לא רק שלא מפסיד כלום בנתינה, אלא אדרבא גם לוקח ומרוויח בעולם הזה ובעולם הבא.

וכמ"ש רבינו ז"ל מברסלב : ביי מיר האט נאך קיינער נישט דער לייגל (אצלי עדיין אף אחד לא הפסיד).

וכמ"ש רבינו ז"ל פון וועמען איך נעם – איך געב (=ממי שאני לוקח, אדרבא אני נותן לו).

וכידוע מחז"ל (ע' ירושלמי שבת פ"ו ה"י) שבארץ ישראל, עני שהיה מבקש צדקה היה אומר "זכה בי".

כי אכן הנותן – בעצם מקבל וזוכה.

וכמ"ש חז"ל (ב"ב ט: ) כל הרגיל לעשות צדקה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי אגדה ועי"ז זוכה ומקבל פני השכינה (שם י.) ומצילתו ממיתה משונה ומדינה של גיהנום (שם. עי"ש).

ועי"ז זוכה לזיקנה ואריכות ימים (ע' בר' נט, א).

וכובשת פורעניות (ויקר' כז, א), ומכפרת (דבר' ה, ב):

עוד ילפינן [עוד למדנו מהפרשת שבוע] שהנותן צריך לתת לשם שמים וכדפרש"י ויקחו לי תרומה, 'לי' לשמי.

והנה אפילו אם לא היה ציווי לכך, כל משכיל ובעל שכל ישר, ותכונות ישרות היה מבין שאכן כך צריכים להתנהג, ועל אחת כמה וכמה כשיש כאן ציווי מפורש על כך.

והנה כל זה בדברים שבין אדם למקום, אבל דברים שבין אדם לחבירו – יש בחינות, ויש סברות לכאן ולכאן, כי מחד גיסא עיקר הכוונה צריכה להיות שעושים כל מה שעושים, מכיון שכן הוא רצונו יתברך אבל מאידך אוי לו למי שרואה יהודי שרוע ופצוע, או יהודי רעב – וצריך להתעורר לעזור לו רק בגלל הציווי האלוקי, ולא מתעורר לרחם עליו לולי הציווי האלוקי.

[ומכל מקום יהי' אך שיהי' ברור שגם העושה צדקה ומעשים טובים שלא לשם שמים – גדול שכרו וגדול מעלתו, וכמ"ש חז"ל (פסחים ה.) האומר "סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני" או "שאהיה בן עוה"ב" – הרי זה צדיק גמור.

וגדולה מזו אמרו (ספרי-רש"י דב' כד, יט'- כי תצא) נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפס בה – הרי הוא מתברך עליה.

והנה אדם שעושה מעשים טובים אבל בלי יישוב הדעת – יתכן שעושה פשעים חמורים ונוראים,

וע"כ אשרי הזוכה ליישוב הדעת, ואת עלית על כולנה.

וכמ"ש חז"ל (חגיגה ה.) רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי{כשהגיע לפסוק זה בכה} (קהלת יב) כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע, מאי אם טוב ואם רע?

אמרי דבי ר' ינאי זה הנותן צדקה לעני בפרהסיא [שזה מבייש אותו], כי הא דרבי ינאי חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא, אמר ליה מוטב דלא יהבת ליה, מהשתא דיהבת ליה וכספתיה. {עדיף שלא תביא לו כסף מאשר שתביא לו לעיני הציבור ותביש אותו}

דבי ר' שילא אמרי זה הנותן צדקה לאשה בסתר, דקא מייתי לה לידי חשדא. {גורם שיחשדו בה} עיי"ש.

נמצא שבלי יישוב הדעת עושה אדם הכל הפוך וממש אזיל בתר איפכא,

כי אע"פ שאמרו (ב"ב ט:) גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, מ"מ הכל לפי הענין, וכנ"ל:

עוד ילפינן שכביכול צריך לעשות כל יהודי חסד וצדקה עם השכינה בבחי' ויקחו לי תרומה, הן אם נפרש "ויביאו לי תרומה", היינו צדקה.

הן אם נפרש ויקחו אותי (לעשות עימי צדקה). בבחי' תן לו משלו – שאתה ושלך – שלו (אבות פ"ג מ"ז).

וכדאמרינן (ויקרא רבא כז' ב) ע"פ (איוב מא) מי הקדימני ואשלם, מי קילס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מילל לשמי עד שלא נתתי לו בן זכר, מי עשה לי מעקה עד שלא נתתי לו גג, מי עשה לי מזוזה עד שלא נתתי לו בית, מי עשה לי סוכה עד שלא נתתי לו מקום וכו',

וכמוזכר בדברי רבינו ז"ל מברסלב בליקוטי מוהר"ן (קמא, סי' ב, אות א),

וזה עוד חסד של הקב"ה שמסכים שכביכול יחשב כאילו נתנו לו. וכביכול השי"ת מתחנן עשו עמו צדקה, כדי שאוכל להרבות זכותכם ושכרכם ולהטיב מאין סוף הטוב אתכם:

עוד ילפינן שהצדקה מרוממת את האדם, כל אדם אפילו גוי כמ"ש (משלי יד – לד) צדקה תרומם גוי, וזה בחי' ויקחו לי – תרומה.

היינו נתינת הצדקה עבורי – היא מרוממת אתכם.

 

בברכת התורה וכל טוב סלה

ישיבת נצח מאיר

 

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *