פרשת השבוע לילדים תזריע מצורע

פרשת השבוע לילדים | תזריע מצורע

פרשת תזריע – מצורע

בשתי הפרשות – תזריע ומצורע, מדובר על עונש נגע הצרעת. ב"תזריע" העונש מגיע על דיבור לשון הרע.

תארו לעצמכם אדם שפלט כמה מילים לא טובות על חברו, והנה – כתמים מכוערים מתפשטים על קירות ביתו ולאחר מכן גם על בגדיו וגופו. הוא קורא לכהן, וזה פוסק שאלו נגעי לשון הרע…

איזו בושה! אין אפשרות להסתיר את הנגעים !

המצורע נשלח אל מחוץ למחנה, שם שוהה שבוע וחוזר בתשובה. ואז מגיע הכהן ומטהרו בפעולות מורכבות ומבישות.

מהעונש החמור אנו לומדים עד כמה קשה היא העבירה וכמה צריכים להתרחק מדיבור רע!

בפרשת מצורע מדובר גם כן על כתמים מכוערים על קירות הבית, אלא שהם כתמים שמגיעים לאחר שלא רצה בעל הבית להשאיל חפץ ונקט בצרות עין.

גם הוא קורא לכהן, וכשמגיע פוסק אילו כתמים הם וצריכים להוציא את כל החפצים בבית החוצה!

כה גדולה היא הבושה כשמתברר שהבית אכן הכיל חפץ כזה שביקש החבר ונענה בשלילה…

אם לא התפשטה הצרעת בבית במשך שבוע בו הבית היה סגור, סימן שה' קיבל את תשובת החוטא, מטהרים את הבית וחוזרים אליו.

גם מכאן למדנו מסר גדול – להשאיל ברוחב לב, וחלילה לא לנקוט בצרות עין.

 

הסיפור של על פרשת השבוע

שמי יהודית.

ליום הולדתי העשירי שלחה לי סבתא מצרפת סט יוקרתי של לורדים ב-40 צבעים. זו היתה מתנה יקרה ומשמחת שמשכה את עיני כל החברות בבית הספר.

הייתי משתמשת בהם בזהירות. לא מוציאה לורד לפני שחברו חזר לקופסא. גם לא הסכמתי לאף אחד לגעת בלי רשות.

פעם בקשה ממני חברתי אושרת לורד בגוון הפנים שהיה יכול לעזור לה מאוד. ידעתי שהיא ילדה קצת פחות עדינה – בלשון יפה, ופחדתי שהלורד לא יעמוד בלחץ ו"השפיץ" שלו יהרס, לכן אמרתי לה ששכחתי אותם בבית.

זה היה שקר. שקר שנבע מצרות עין. הלורדים שכנו בבטחה בילקוט שמאחורי גבי. אבל לא מצאתי דרך אחרת "להתפטר" מאושרת ומהבקשה שלה.

בשיעור רציתי להשתמש בלורד כדי להדגיש כותרת אך מיד נזכרתי שאני לא יכולה לעשות את זה. אסור שאושרת תדע את האמת!

רק בהפסקה כשהכיתה התרוקנה, יכולתי לנשום לרווחה ולהוציא את הלורדים. בידיים זריזות הדגשתי את הכותרת לפני שמישהי תיכנס לכיתה.

זו היתה טעות. קבוצת בנות נכנסה לכיתה כדי לשתות. אושרת היתה ביניהן. היא הסתכלה עלי ובקופסא הגדולה ואמרה: "אני לא מאמינה!!"

הייתי כגנב שנתפס בקלקלתו. הסמקתי עד תנוכי אוזניי וליבי דפק בעוז. לא העזתי להסתכל בעיניה.

בזמן שבית המקדש היה קיים, במקרה כזה, היה הבית מתמלא כתמים מכוערים. היו קוראים לכהן והלה היה קובע שהם מגיעים כסימן לצרות עין ויש לחזור בתשובה. אחר כך היו מוציאים את כל הרכוש מחוץ לבית וזה שרצה להשאיל היה רואה שהחפץ אכן נמצא ביניהם…

איזו בושה! בדיוק כמו שקרה לי! זו היתה הרגשה איומה ועונש גדול.

לבסוף ניגשתי אליה להתנצל והגשתי לה את הלורד בצבע המיוחד שרצתה. למרות שעדיין היה לי קשה. אבל ידעתי שזו דרך התשובה שלי.

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *