נ נח נחמ נחמן מאומן

פרשת השבוע ויקהל

פרשת השבוע ויקהל: עול הציבור והנהגתו היא סכנת נפשות ממש, ויכולה להוריד את האדם מדביקותו בהשם יתברך ועבודתו. כי איש כשר רוחו מלעבור על רצוח ונאוף אבל בהנהגת העולם ובחידושין דאורייתא שמחדשין והנהגה שאינה כראוי את הציבור וכל יחיד – יכולים לעבור ממש, על גנוב ונאוף ורצוח בכל פעם, בכל רגע רחמנא ליצלן.., ולא כל אחד ראוי להנהיג

 

פרשת השבוע ויקהל | מנהיגים של שקר

 

בס"ד, לכבוד… אחדשה"ט!

בעזרת ה' אכתוב לך חידוש קטן על פרשת השבוע

וזהו (שמות לה, א) "ויקהל. משה."

כי לעסוק בצרכי הקהל, צרכי הציבור – אינו מדברים הפשוטים.

ויש בדבר כמה היבטים:

  • כי העסק בצרכי הציבור – מוריד את הדרגה הרוחנית של הדבוק בה' בתורתו ובעבודתו, וכמ"ש (במדבר יא, כז) וירץ הנער וַיַגֵד למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, ויאמר יהושע אדוני משה כְּלָאֵם, ואמרו חז"ל (סנהדרין ז – והובא דבריו בפרש"י על אחר) הטל עליהם צרכי ציבור, והם כלים מאליהם,

והתמנות גם מפסיד את השפעת הנבואה, כדמשמע מהפסוק ע"פ חז"ל הנ"ל, וכמבואר בדברי רבינו ז"ל (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי' א, אות ז).

וכמ"ש חז"ל (מגילה טז:) על מרדכי הצדיק ע"פ (סוף מגילת אסתר) כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לכל אחיו, ואמרו חז"ל "רצוי לרוב אחיו", ולא לכל אחיו, מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. ופרש"י לפי שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה.

ואמרו (שם) אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. ועיי"ש דיליף ממרדכי שירד מחשיבותו אצל החכמים עקב עיסוקו בצרכי רבים.

  • כי משא של ציבור קשה, ואין אדם יחיד יכול לישא משא של ציבור בעצמו, תדע לך שהרי משה רבינו רבן של כל הנביאים, ולא הי' יכול לשאת משא של ציבור בעצמו (ע' דברים רבא א, ו).
  • כי הציבור טרדנים, וגם לא פשוט להסתדר עמם ולצאת ידי חובת כל אחד, ובפרט כפי רצונו ודעתו. כדאיתא בפסוקים רבים ובחז"ל, וכנודע מהמציאות.
  • אפשר ליענש על ידם בכמה אופנים, וכמ"ש חז"ל (שבת קיט: תנחומא משפטים ז תזריע ט) שמי שבידו למחות ולא מוחה – נתפס על עוונם.

וכן ע"י פגיעה שלא כרצון ה', או כמו שאמר רבינו ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תנינא סי' יח) סכנה גדולה להיות מפורסם ולהנהיג העולם, לא מיבעי' כשאינו ראוי כלל ולובש טלית שאינו שלו, רק אפילו עובדי ה' באמת, גדולי הדור – יש עליהם סכנות נוראות בהנהגת העולם.

כי איש פשוט רחוק מאד שיעבור על רציחה, אפילו אם אינו איש כשר, כי אין לו תאווה לזה, ואפילו כשמגיע חס ושלום לתאווה כזו, רחמנא ליצלן – אינו בידו, ויש לו כמה מניעות לזה, ואפילו אם יעבור לא יעבור כי אם לעתים רחוקות, וקרוב שלא יעבור רק פעם אחת כל ימיו. אבל בהנהגת העולם [ובחידושין דאורייתא שמחדשין] יכולים לעבור ממש, על גנוב ונאוף ורצוח בכל פעם, בכל רגע רחמנא ליצלן.

  • וכן יכול להכשל בגאוה בכמה אופנים, וכן יכול להתרחק מהשם יתברך בכמה וכמה אופנים, והרשימה ארוכה מאד, עד שקשה להאריך ולפרטם כי רבים הם.

כל זה מרומז בפרשת ויקהל בתיבות "ויקהל משה", כלומר וַי (וַי) קָהָל (על) משה. ודי למבין, ולחכימיא ברמיזא.

ועל כן אין להאדם לידחף לכך, אא"כ גזרו עליו מן השמים, והכריחו אותו מן השמים – אזי יקבל את התפקיד שאין זו שררה אלא עבדות כמ"ש חז"ל (הוריות דף י.), ויקבל עול הציבור בענוה והכנעה, וירבה בתפילה שלא יכשל, ואזי מן השמים יתנו לו סייעתא דישמיא בכל מעשיו ועניניו.

 

בברכת התורה ולומדיה

ישיבת נצח מאיר

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *