פרשת השבוע

פרשת השבוע ויקהל פקודי

אכילה בקדושה

סתם אדם, גוי מגויי הארץ אוכל – עם או בלי שולחן, יושב או עומד, או הולך, בבית או ברחוב, עם או בלי לחם, עם או בלי מלח, ובודאי לא מברך עליו לא לפניה ולא אחריה, ולא מקפיד על אלפי הלכות שקשורות להלכות כשרות, ועוד הלכות הקשורות בהלכות סעודה, ודרך ארץ ובציעת הפת (ונטילת ידיים), והלכות ברכות וכו', שיהודי כן מקפיד – שאכילת יהודי בקדושה ובכשרות הוא ענין אחֵר לגמרי, בחי' "ויתן את השולחן.. ויערוך עליו ערך לחם" (היינו אכילה ולחם ערכי) "לפני ה' ".

סעודת עניים,סעודות מצווה,ברכות
סעודות מצווה

פרשת השבוע פקודי

וזהו (שמות מ, כב, כג) "ויתן את השולחן.. ויערוך עליו ערך לחם לפני ה' ".

סתם אדם, גוי מגויי הארץ אוכל מזונו – עם שולחן או בלי שולחן, יושב או עומד, או הולך, בבית או ברחוב, עם לחם או בלי לחם, בוצע עליו או לא, עם מלח או בלי מלח,

ובודאי לא מברך עליו לא לפניה ולא אחריה ברכת המזון, ולא מקפיד על אלפי הלכות שקשורות להלכות כשרות, ועוד הלכות הקשורות בהלכות סעודה, ודרך ארץ ובציעת הפת (ונטילת ידיים), והלכות ברכות וכו', שיהודי כן מקפיד,

ברכת המזון ואכילה בקדושה

שאכילת יהודי בקדושה ובכשרות הוא ענין אחֵר לגמרי,

בחי' "ויתן את השולחן.. ויערוך עליו ערך לחם" (היינו אכילה ולחם ערכי) "לפני ה'".

שזה ג"כ בחי' מה שכתוב (יחזקאל מא-כב) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה', שדרשו חז"ל (ברכות נה.) דקאי על שולחן של כל יהודי ויהודי בביתו בשעת אכילתו. שיש בו בחי' זה השולחן אשר לפני ה'.

וזה בחי' מ"ש חז"ל (מגילה יב:) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין וגו' (אסתר א-י) , אטו עד השתא לא טב ליביה בחמרא (וכי עד עכשיו לא היה טוב ליבו ביין) ?

אמר רבא יום השביעי שבת היה, כשישראל אוכלים ושותים – מתחילים בדברי תורה ובדברי תשבחות (להשי"ת),

אבל הגוים כשאוכלים ושותים – אין מתחילין אלא בדברי תיפלות (ניבול פה וכו'),

וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים מצריות נאות, והללו אומרים פרסיות וכו',

שזה בחי' מ"ש חז"ל (אבות פ"ג מ"ד) רבי שמעון אומר שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה – כאילו אכלו מזבחי מתים שנאמר (ישעיה כח-ח) כי כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום, אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום שנאמר (יחזקאל מא-כב) וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'.

ואמרו (סנהדרין קא.) ת"ר הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר, והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו – מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ואומרת לפני הקב"ה רבש"ע עשאוני בניך ככינור שמנגנין בו לצים, אמר לה בתי בשעה שאוכלים ושותים במה יתעסקו?

אמרה לפניו רבש"ע אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים וכתובים, אם בעלי משנה הן, יעסקו במשנה בהלכות ואגדות. ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג – ואפילו בסעודת מצוה וכשאוכל מקיים דאורייתא יש הבדל איכות עצום בין הסועדים,

וכמ"ש חז"ל (נזיר כג.) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב (הושע יד-י) כי ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם,

משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהם, אחד אכלו לשום מצוה, ואחד אכלו לשום אכילה גסה,

זה שאכלו לשום מצוה – צדיקים ילכו בם, וזה שאכלו לשום אכילה גסה – ופושעים יכשלו בם, וכו'.

סגנון אכילה של יהודי

גם סיגנון האכילה והשתיה קובעים ביהדות, כמ"ש חז"ל (קדושין מ:) האוכל בשוק דומה לכלב,

ואמרו במשנה (סנהדרין עב.) בן סורר ומורה נידון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב. תניא ר' יוסי הגלילי אומר וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיע תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף גומר נכסי אביו ומבקש למודו ואינו מוצא ויצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב.

ולענין השתיה אמרו (פסחים פו:) השותה כוסו בבת אחת – הרי זה גרגרן, שנים דרך ארץ, שלושה – מגסי הרוח.

ואיתא בשולחן ערוך (או"ח סי' רלב ס"א) בכל מה שיֶהֶנֶה בעוה"ז – לא יכוון להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך כדכתיב (משלי ג-ו) בכל דרכיך דעהו,

ואמרו חכמים (אבות פ"ב מ"ב) כל מעשיך יהיו לשם שמים – שאפי' דברים של רשות כגון האכילה והשתיה יהיו כולם בכוונת לעבוד ה' או לדבר הגורם עבודתו, שאפי' הי' צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח, אלא יתכוון שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו. ע"כ.

והכלל, אשרי האוכל ושותה תמיד לפני ה'.

בברכת התורה וכטו"ס

ראש ישיבת ברסלב מאיר

הרב שמעון יוסף הכהן ויזנפלד

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *