גאווה כבוד

פרשת השבוע בהר

פרשת השבוע בהר: אפשר לעבוד על ענוה כדי לקבל כבוד, כי מחמת שיודעים גודל ביזוי הגדלות, על כן הם ענוים בשביל להתכבד ולהתייקר ע"י הענוה. והנה כל אדם בכל גיל ובכל מקום שנמצא צריך לעבוד על ביטול היש וביטול הגשמיות, ובמקום להבלע בעולם הזה ושטויותיו, יש להבלע בתורה ועבודת ה', ולהסיח דעת מריבוי העסקים והענינים של עוה"ז אשר אין ספור לדברים שלא מביאים שום תועלת לנצח, אף גם מזיקים הרבה מאד..,

פרשת השבוע בהר | תכלית הענווה – כבוד.

בס"ד, לכבוד… אחדשה"ט!

אכתוב לך משהו הקשור עם פרשת השבוע פרשת בהר.

וזהו (ויקרא כה – ב) "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'".

עיקר המטרה של יהודי שזוכה לבוא לארץ ישראל אפילו לביקור, וק"ו כשבא להתיישב בארצינו הקדושה, צריך להיות [עיקר מגמתו] לבטל את גשמיותו ולהיות אדם רוחני קדוש בקדושת הארץ, שעיקר עיסוקו וענינו הוא עבודת ה', ולצאת מעוביותו גשמיותו, תאוותיו הרעות ומידותיו הרעות, וצריך לסלק את מוחו ולבו מענינים הגשמיים ועניני העולם הזה.

וזה בחי' "כי תבואו אל הארץ" – "ושבתה הארץ" (היינו הארציות תשבות, היינו שצריך לעבוד על עצמו ולבטל גשמיותו) "שבת לה'" – לשם שמים. (כי אפשר לעבוד על עצמו, במידות וכו', והכל שלא לשם שמים אלא לקבל כבוד.

ואפילו אפשר לעבוד על ענוה כדי לקבל כבוד, וכמ"ש רבינו ז"ל מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא סי' יב, אות ז) על מאמר חז"ל (ב"ב עד) ובעינן לאנחותי [לאקורי נפשין] לשון שיפלות. היינו להיות ענו ושפל, אך שיהי' לאקורי נפשין, לשון (ישעיה יג) אוקיר אנוש מפז, היינו שהיתה הענוה בשביל גדלות, כדי להתכבד ולהתייקר, כי מחמת שיודעים גודל ביזוי הגדלות, על כן הם ענוים בשביל להתכבד ולהתייקר ע"י הענוה, וזה בחי', עניוות, שהוא תכלית הגאוה.

והנה כל אדם בכל גיל ובכל מקום שנמצא צריך לעבוד על ביטול היש וביטול הגשמיות, ובמקום להבלע בעולם הזה ושטויותיו, יש להבלע בתורה ועבודת ה', ולהסיח דעת מריבוי העסקים והענינים של עוה"ז אשר אין ספור לדברים שלא מביאים שום תועלת לנצח, אף גם מזיקים הרבה מאד.

וכ"ז בכל מקום וכנ"ל, וק"ו בני היכלא דמלכא בהיכל המלך, בארץ ישראל שצריכים להזהר בכך. וזה מה שמצאנו שבכל הדורות כל מי שבא להתיישב בארץ ישראל, התקדש והתעלה, כפי כוחו, לפני בואו, וק"ו אחרי בואו, ומטרה זו עמדה לעיניו תמיד, עד יומו האחרון.

והנה על עצם "שביתת הארציות" לכאורה אין כאן עבודה רבה, כי מה בסך הכל צריכים לעשות? כלום. דהיינו שצריכים לא לעשות, אבל למעשה עבודה רבה יש כאן, כי כשם שבשביתת הארץ והאדמה בשנת השמיטה, יש בה נסיון גדול, וע"כ קראוּם חז"ל (ויקרא רבא פרשה א) גיבורי כח, (תהלים קג, כ) ק"ו בן בנו של ק"ו בכל עניני התאוות, שלבו והרגלו של אדם נמשך לעוה"ז, שלהמנע מהם צריכים גבורה עצומה לעמוד בריבוי המשימות.

וזהו בעצם גדר הקדושה, דהיינו לפרוש מהתאוות והרצונות, שהיא עבודה עצומה, ולא כל אחד זוכה להתקדש באמת, כדבעי כרצונו יתברך.

ורוב העולם רחוקים בתכלית מהקדושה. אע"פ שאין שם כ"א שב ואל תעשה, וכנ"ל.

כי להפעיל מעצורים (ברקסים בלע"ז) היא היא עיקר העבודה הקדוֹשה של הקדוּשה. וכל אחד יודע בנפשו כמה הדבר קשה.

ואשרי הזוכה להתקדש בקדושה העליונה, אמן סלה.

 

בברכת התורה ולומדיה, ישיבת נצח מאיר.גאווה כבוד

 

 

 

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *