לשרוף את הזמן

פרשת השבוע אחרי מות

אין אמת כאמיתות המוות, ואעפ"כ ההעלמה אדירה !

אלא ידוע ומפורסם אצל כל אחד שאין אמת כאמיתות המוות, שהיא סופו של כל אדם, והיא עובדה אשר אין עליה עוררים כלל, ומעשים שבכל יום ויום יוכיחו, ולעומת גודל האמת והמציאות הברורה – יש בענין זה העלמה אדירה, ואנשים מדחיקים מחשבת התכלית והמות מעצמם, ואילו האדם היה משים אל לבו גודל אמיתות דבר זה – הכל היה משתנה אצלו, וכל מעשיו היו שונים והיה חותר הרבה יותר לתכלית. והיה מתקדש ומתקרב יותר להשי"ת ולעבודתו.

 

פרשת השבוע אחרי מות – יום המות !

 

בס"ד, לכבוד… אחדשה'ט! אכתוב לך כמה פנינים על פרשת השבוע.

פרשת השבוע אחרי מות

(ויקרא טז'  א-ב) וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן, בקרבתם לפני ה' וימותו. ואל יבא בכל עת אל הקודש… ולא ימות…

הרי ברור שרצה לעורר את אהרן להיזהר מלעשות דבר הגורם מות,

וכדפירש רש"י מחכמינו ז"ל (תו"כ) היה רבי אליעזר בן עזריה מושלו, משל לחולה שנכנס אצל רופא, אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה – זרזו יותר מן הראשון (ואפילו הפסוק השני שדיבר בסיגנון ונימה אישית זרזו יותר, אבל ברור שגם הראשון זירז).

ויש לתמוה למה צריך לזרז כ"כ הרבה פעמים ולהזכיר הרבה פעמים ענין המות, הלא הוה סגי בפסוק השני!?

אלא ידוע ומפורסם אצל כל אחד שאין אמת כאמיתות המוות, שהיא סופו של כל אדם, והיא עובדה אשר אין עליה עוררים כלל, ומעשים שבכל יום ויום יוכיחו,

ולעומת גודל האמת והמציאות הברורה – יש בענין זה העלמה אדירה, ואנשים מדחיקים מחשבת התכלית והמות מעצמם, ואפילו כשמתעוררים לעבודת ה' ולקרבת ה' ולעסוק בתכלית ע"י הסתלקות ופטירת ומות של מישהו, מ"מ ההתעוררות נמוגה ונמחקת מהתודעה מהר מאד (ונבלעים בענייני העולם וכו') ואין זכר למו.

וכבר אמר רבינו ז"ל מברסלב שמי שירצה לעשות תאוותו ועבירה, אפילו אם אדם יחזיק על כתיפו שהוא נפטר עוד ג' ימים, אעפ"כ כשתבוא לידו התאווה – ישליכנו אחר כתיפו, וירוץ לעשות תאותו ומה שלבו חפץ.

וכן אנשים שבאים לנחם אבלים, חושבים בלבם – שלהם זה לא יקרה, וזה מאד רחוק מהם, ואפילו מבוגרים, ואפילו זקנים חושבים כך, והוא מגודל ההעלמה שיש בנושא זה.

וע"כ הוצרך הפסוק להזכיר שוב ושוב המוות, כי כולי האי ואולי.

ואילו האדם היה משים אל לבו גודל אמיתות דבר זה – הכל היה משתנה אצלו, וכל מעשיו היו שונים והיה חותר הרבה יותר לתכלית. והיה מתקדש ומתקרב יותר להשי"ת ולעבודתו. וממליא גם היה מצליח יותר בחיים, כי היה חושב מה עיקר ומה טפל ולא היה נכנס למריבות וקטנויות לבזבז את הזמן היקר שניתן לו עלי אדמות, וזוכה לשלום בית וחיי את חייו בנחת בלי לרוץ אחרי דמיונות ורצונות של הבל ואסיפת ממון שלא לצורך ועוד ועוד.., והיה רואה רוב ברכה ונחת בחיי עולם הזה ולחיי ועולם הנצח..,

על כן היצר שם הרבה מאד כוחות להשכיח מהאדם דבר זה, ואפילו אם נזכר, אומר לו אל תדאג זה לא נוגע לך "יש זמן, יש הרבה זמן החיים לפניך, אל תדאג. אכול ושתו ואל תדאג".

וכן להיפך אם מתעורר אצלו הידיעה הזו – מושך אותו היצר הרע לאידך גיסא ואומר לו "אם כך שאכן הזמן קצר ואנו מתקרבים לקבר, א"כ בודאי שעליך לחטוף עולם הזה, בבחי' (אבות א-יד) אם לא עכשיו אימתי, בחי' (ישעיה כב- יג) אכול ושתו כי מחר נמות".

וזה בחי' מה שנודע מהמציאות אצל הרבה אנשים מבוגרים מאד מתגברים אצלם התאוות מאד בעת זקנותם, כי רואים שהם בורחות להם מתחת לידיהם, והם בשום אופן לא מוכנים לוותר, אפילו במחשבה שהם מזקינים ומאבדים הבלי האי עלמא, על כן מתגברים ביתר שאת להוכיח לעצמן היפך המציאות.

וכבר אמר רבי אברהם ברבי נחמן זצ"ל שלכן זקני עם הארץ – כל זמן שמזקינים דעתם מטורפת (סוף מסכת קנים), משום שכל חייהם רוצים בתאוות, וכשרוצים ורוצים ומזקינים והגוף לא כ"כ מגיב ומסוגל לענות לדרישות הרצונות, נהיים מתוסכלים ודעתם מטרפת מהתיסכול.

אבל זקני תלמידי חכמים – כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת (עיין שם), כי הם כל חייהם רצו ההיפך, לברוח מהתאוות אלא שהיו להם עליות וירידות ברוב הנסיונות, ופעם הצליחו להתגבר יותר ופעם פחות, אבל עכשיו שמזקינים ואין הגוף רוצה ויכול להמשך אחרי התאוות, א"כ הרצונות מקבלים את שלהם ומשתווים עם המציאות וע"כ דעתן מתיישבת.

ויהי רצון שיום המות יהיה ברור ועומד לעינינו כל ימי חיינו.

 

בברכת התורה ולומדיה

ישיבת "נצח מאיר"

 

 

תגובות בפייסבוק

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *